החלטה בתיק ס"ע 47013-12-10

1.         לפני בקשה להורות על סילוקה על הסף של תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת.

2.         המשיבה עבדה כמנהלת חשבונות בחברת דקו פנאי בורן פרי בע"מ (להלן: "דקו") במשך 14 שנים. חברת דקו הינה חברה העוסקת במכירת ריהוט לגינה ולפרויקטים, והיא נרכשה ע"י המבקשת, חברת טולמנ'ס (ישראל) בע"מ.

            התובעת פוטרה מעבודתה בחברת דקו ביום 15.8.10.

ביום 28.12.10 הגישה המשיבה תביעה נגד שלושה נתבעים: חברת דקו; בעליה של חברת דקו, בועז יופה; והמבקשת.

המשיבה טענה בכתב התביעה, בין היתר, כי היא פוטרה מעבודתה שלא כדין, וכי המבקשת דרשה מדקו לפטר אותה רק בשל העובדה שבנה של המשיבה פתח עסק קטן בתחום ריהוט הגינה.

המשיבה תבעה כי המבקשת - ביחד עם הנתבעים האחרים - תפצה אותה בגין הנזקים שנגרמו לה, מכוח עוולת גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין, ובנוסף או לחלופין גם מכוח עוולת שידול וייעוץ לגרם הפרת חוזה, לפי סעיף 12 לפקודה.

טענות המבקשת

3.         המבקשת טענה, כאמור, כי יש לסלק את התביעה נגדה על הסף מטעמים של היעדר עילה, היעדר יריבות וחוסר סמכות עניינית.

            לטענת המבקשת, לא היתה כל היכרות בינה ובין המשיבה קודם להגשת התביעה על-ידה, וכל "חטאה" של המבקשת הוא בהיותה צד להסכם רכישתה של דקו, שנחתם ארבעה חודשים לאחר שפוטרה המשיבה ובוצע שישה חודשים לאחר הפיטורים.

המבקשת טענה כי תנאי הכרחי להתגבשותה של עוולת גרם הפרת חוזה נעוץ בקיומה של היכרות מוקדמת בין הצדדים, או לכל הפחות ידיעת המפר אודות קיומו של החוזה לגביו נטענת ההפרה, ובמקרה זה לא התקיים התנאי. משכך, כך לטענת המבקשת, אין באמור בכתב התביעה כדי לבסס עילת תביעה בגין גרם הפרת חוזה נגדה.

4.         המבקשת הוסיפה וטענה כי דין התביעה להידחות גם מחמת היעדר יריבות בינה ובין המשיבה, שכן המשיבה מעולם לא הועסקה אצל המבקשת, והמבקשת אף לא הכירה אותה קודם להגשת התביעה.

            כמו כן, טענה המבקשת כי טענתה החלופית של המשיבה, לפיה יש לחייב את המבקשת בפיצוי גם בגין כך שהיא שידלה וייעצה לבצע גרם הפרת חוזה, אינה נמצאת בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

טענות המשיבה

5.         המשיבה טענה כי כתב תביעתה מגלה עילה נגד המבקשת, ועל כן יש לדחות את הבקשה. לטענת המשיבה, בבחינת בקשה לסילוק על הסף צריך בית הדין לשאול עצמו אם קיימת עילת תביעה בהנחה שהוכח כל האמור בכתב התביעה, ובמקרה זה - אם אכן יוכחו הטענות בכתב התביעה, יימצא כי המבקשת דרשה את פיטורי המשיבה כתנאי להסכם המכר של חברת דקו, וזאת בגלל שבנה של המשיבה פתח חנות לריהוט גינה.

            המשיבה הוסיפה כי גם לאור הטענות שהעלתה המבקשת לתמיכה בבקשתה, מתעורר הצורך לבחון את מסכת העובדות לגופן במסגרת של הליך הוכחות, ולא לסלק את התביעה על הסף.

6.         המשיבה השיבה לטענת המבקשת בדבר היעדר היכרות ביניהן, לכאורה, בטענה כי גם אם פוטרה המשיבה ארבעה חודשים לפני חתימת הסכם המכירה, אין הדבר שולל את עילתה של עוולת גרם הפרת חוזה. זאת, משום שאך הגיוני הוא שדרישה שהעלתה המבקשת, כנטען, לפטר את המשיבה, הועלתה במסגרת משא ומתן לחתימת חוזה המכירה.

            משדרשה המבקשת את פיטורי המשיבה, והמשיבה פוטרה בשל דרישה זו, קמה יריבות בין המשיבה למבקשת, מה גם שהמבקשת הינה צד הכרחי ודרוש לניהול התובענה.

7.         באשר לטענה בדבר חוסר סמכותו של בית הדין לדון בעוולה לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין, טענה המשיבה כי ניתן וראוי ליצוק תוכן חדש לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, הנוגע לדפוסי העסקה רב-צדדיים.

דיון והכרעה